דמנציה והזיות: מה חשוב שבני המשפחה המטפל ידעו

הזיות הן תופעה שכיחה בסוגים שונים של מחלות הדמנציה והופעתה עלולה לעיתים להפחיד את בני המשפחה המטפלים. הד"ר דנה פאר, גרונטולוגית ומומחית לטיפול במתמודדים עם דמנציה, בטור שנועד להסביר את התופעה ולהציע דרכי התמודדות, שביכולתן לסייע לבני המשפחה המטפלים.

באופן טבעי גירוי נעשה בעקבות קליטה של מידע באחד, או יותר, מהחושים. בניגוד לגירוי מציאותי, הזיה היא בעצם תחושה בדבר קיומו של גירוי שאינו קיים במציאות ולמעשה לא נקלט באמצעות אחד מהחושים, אבל מרגיש כאילו הוא כן. לא מעט חולי דמנציה עלולים בשלב כלשהו של המחלה להתחיל לסבול מהזיות, שנובעות כמובן מהשינויים הקוגניטיביים שהמחלה גורמת, שמשפיעים בתורם על תפיסת המציאות. הנושא הזה לא כל כך מדובר ועבור בן המשפחה המטפל זה עשוי להיות מבהיל לראשונה ובצדק.

"ישבנו בחדר של אבא ושיחקנו שש-בש, פתאום הוא הסתכל על החלון וצעק "יש מישהו מאחרי הווילון". אמרתי לו שאין שם אף אחד, אבל אבא התעקש שוב ושוב. בסופו של דבר קמתי, הסטתי את הווילון והראיתי לו שאין שם אף אחד, אבל זה לא עזר. עד שלא הורדנו את הווילון לגמרי אבא לא נרגע. למחרת בבוקר הוא התלונן שהחדר מלא שמש ושהוא לא יכול לישון. החזרנו את הווילון, אבל איתו חזר האיש מאחורי הווילון." סיפורים כאלה ואחרים, אני שומעת לצערי מלא מעט בני משפחה מטפלים.

הזיות הן תופעה שכיחה בדמנציה מסוגים שונים, בפרט בדמנציה מסוג גופיפי לואי ועלולות להופיע בכל שלב של דמנציה. אי אפשר להיות מוכן להן, אולם במקרה הזה שוב מתגלה כוחה של הקלישאה "ידע הוא כוח", ככל שבני המשפחה המטפלים ידעו יותר, כך התגובה שלהן תהיה מתאימה ומיטיבה יותר, עבור המטופל ועבורם. רוב ההזיות הן הזיות ראייה, לעיתים היא תתבסס על שמיעה, אך חשוב להבין שהזיה עלולה להופיע בכל חוש (שמיעה, טעם, ריח, מגע). פעמים רבות במצב של "דיליריום על דמנציה", שבו יש בעיה גופנית חריפה בנוסף למחלת הדמנציה הבסיסית, עלולות להתרחש הזיות משמעותיות.

אני מפרידה בין הזיה ומחשבת שווא, שהיא מחשבה לא הגיונית, שלא ניתן לשכנע את האדם שהוא טועה, אך היא אינה קשורה לגירוי כלשהו או לחושים. לדוגמה, מחשבה שמנהל הבנק גונב את הכסף של האדם עם דמנציה עשויה להיות מחשבת שווא, לא הזיה ולכך נדרשת התייחסות אחרת.

איך להתמודד עם הזיה של מתמודד עם דמנציה?

אין תשובה אחת לשאלה הזו והתשובה הכי טובה שאני יכולה להציע היא - בהתאם לתגובה של האדם להזיה. חשוב לי להדגיש שחשוב לדווח לרופא המטפל כבר מרגע שמופיעה ההזיה וכמובן אחר כך לתעד – כן, אפילו לכתוב בפנקס. אבל מטרת הטור הזה היא לתת כלים איך להתמודד בסיטואציה קיימת, בה יש הזיה שצריך להתייחס אליה ולרובנו אין כלים לכך. אני מציעה לבחון את המצב:

מידת ההתעסקות בהזיה: אם האדם אינו מוטרד מההזיה, היא אינה מעוררת פחד או חרדה, ואולי אף משעשעת אותו, אין בהכרח צורך לעסוק בעניין (כמובן יש לעדכן את הרופא), אין צורך בתגובה מיידית שלנו. בכל מקרה, לא מנסים לשכנע את האדם עם דמנציה שאין גירוי ממשי ושהוא טועה בפרשנות המצב.

לדוגמה, לעתים קרובות האדם עם דמנציה "רואה" ו"שומע" אנשים שנפטרו (לרוב את הוריו) ומנהל איתם "שיחות". כל עוד הרגש הוא חיובי, אין צורך להזכיר לו שהם נפטרו. במקום זאת, אפשר להתעניין מה אומרות הדמויות, מה אומר להן וכיוצא באלה שאלות ולהעלות זיכרונות חיוביים על הדמות – כלומר להפוך את זה לסיבה לתקשורת מקרבת.

לפני כמה שנים, פנתה אליי משפחה משום שבת משפחה עם דמנציה, שנהגה לצפות באומנים בערוץ המוזיקה הישראלית, הייתה בטוחה שהאומנים מתארחים אצלה וסירבה ללכת לאכול במטבח כדי לא להעליב את האורחים. כל מאמציהם לשכנע אותה שאין צורך "להאכיל" את הדמויות הללו העלו חרס. הצעתי להם להביא את האוכל אליה לסלון ולהציב במקביל כמה קערות עם כיבוד ל"אורחים". התוצאה הייתה שהאישה אכלה בשמחה יחד עם "אורחיה".

אם ההזיה מעוררת תחושות קשות, כמו פחד, חרדה, כעס ועוד, אלה אינם נושאים שבהם יכול בן המשפחה לפעול לבד ולרוב יהיה צורך בשימוש בטיפול תרופתי ומכאן החשיבות הרבה בפניה לרופא המטפל ולהתייעצות עם רופא מומחה.

לצד הטיפול התרופתי, חשוב להבין שגם במצב זה אין טעם להתווכח או לשכנע את האדם עם דמנציה שהוא טועה או הוזה. חשוב לא להתעמת איתו, אלא להתייחס לשיתוף בהזיה. כדאי לחזור על המילים שאומר, כדי לשדר שמבינים אותו.

בהמשך לכך, מציעים מענה בהתאם לאופי ההזיה:

לדוגמה, אם הוא מדמיין שראה חיה מסתתרת מתחת למיטה, אפשר לבצע פעולות גירוש שלה, אפשר להעביר אותו לחדר אחר ולסגור דלת, אפשר לשים מחסום ליד הדלת למניעת כניסה של החיה.
הזיות שקשורות לתיקנים (ג'וקים) הן שכיחות במצב של דיליריום ויכולות להפחיד מאוד, אפילו להבעית. התגובה המיידית יכולה להיות ביצוע פעולות לגירוש הג'וקים באמצעות מטאטא, או ספריי (אפשר להשתמש בבקבוק ספריי שמכיל מים, כדי להימנע משימוש מיותר בתרסיס נגד ג'וקים).
בהזיות מסוג זה, מומלץ לבצע בדיקה של הסביבה הפיזית כדי לבחון אם משהו עלול להתפרש באופן שגוי כבעל חיים, או חרק. למשל, נעליים מתחת למיטה, קופסה ליד הקיר או במקרה של ג'וקים עיטורים קטנים על הסדין/ מגבת/ צלחת אוכל.

ההזיות שתיארתי מתייחסות לחוש הראיה וכאמור הן השכיחות ביותר. ייתכנו הזיות גם בחושים אחרים, לדוגמה הרגשה של גרד המביא לפציעה עצמית של העור. במקרה כזה יש לפנות לרופא כדי לבחון אם יש סיבה פיזית ורק לאחר בירור רפואי, אפשר לבחון פניה לפסיכוגריאטר ולשקול טיפול תרופתי, בהתאם להחלטת הרופא. אפשר להתעניין אצל הרופא בשימוש בשמנים אתריים, או משחות להקלה על הגרד.

לעתים רחוקות יופיעו הזיות ריח וטעם וגם במקרים אלה נדרש מענה קונקרטי למצוקה. אם האדם מריח ריח מסוים, ננסה לבשם את החדר בריח חלופי (רצוי משהו שהוא אוהב). אם סובל מטעם מסוים בפה באופן עקבי (לעתים יהיה זה טעם מתכתי או טעם מר), כדאי להציע מזון שיכול לסתור טעם זה. אם אפשר ובטוח כדאי להציע סוכרייה, בפרט בטעם לימון (לא יודעת למה, אבל זה עובד יותר מטעמים אחרים). פעמים רבות אדם עם דמנציה מעדיף את הטעם המתוק, ובפרט במצב של הזיה בחוש הטעם מומלץ שלא להתעמת או להימנע ממתן מזון מתוק.

הזיות הן תופעה שכיחה בדמנציה, בפרט הזיות ראייה. אם האדם עם דמנציה סובל מהזיה, חשוב להציע מענה להקלה. לרוב זה ישלב טיפול תרופתי לצד תמיכה והצעת מענים קונקרטיים. אם ההזיה אינה מעוררת רגש שלילי ואולי אף רגש חיובי, אין בהכרח צורך לנסות למנוע או לטפל. על כל מקרה, תימנעו מעימות או אימות בעניין, נסו להכיל ולסייע בהקלה על המצב. הפניה לרופא היא חיונית ובידו לסייע לבן המשפחה, כמו גם לאיכות החיים של כל הנוגעים בדבר.

אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel ו/או פורסם על ידי רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים. המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.

במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר