לא בגובה העיניים, בגובה הלב
אז איך אבא באמת? הוא באמת יותר טוב? יוצא כל יום להליכות? את מרגישה שינוי? יש מקומות שבהם זה הדרדר? אני מבינה את סדרת השאלות, היא נועדה לתת לרופאה אינדיקציה, כי גם היא יודעת שאבא כבר לא מחובר והיא רוצה לדעת מה המצב באמת. אלא שכשזה נעשה לידו, פתאום אני לא אישה עצמאית שכבר עשתה אי אילו דברים בחייה ועכשיו נהנית מנכדים, אלא ילדה בת 11 נבוכה משיחה בנוכחות אבא שלה.
ואני נבוכה וגם כואבת. נבוכה כי דווקא כשהוא כן צלול אני נדרשת לספר עד כמה כבר בדרך כלל הוא לא. כאילו יש שם מישהו שנראה כמו אבא שלי, אבל הוא לא אבא שלי ובכלל לא ברור לי מה טיב מערכת היחסים החדשה הזו שנחתה עליי לפני שלוש שנים. אני נבוכה כי לומר מולו את הכל בוודאי מכווץ אותו מבפנים אם הוא מבין. מי רוצה לשמוע איך הבת שלו מספרת שהוא "מאבד את זה" לאט אבל בטוח? ואני כואבת את הכאב שלו, גם אם הוא לא ממש הבין. עדיין יש רגעים שגם הוא יודע מה קורה, הוא לא נמצא במחוזות הדמנציה כל הזמן. ואני? אני כבר לא יודעת מה עדיף, אבל הבהובי הצלילות כואבים לא פחות מהצפייה בהתפתחות הדמנציה, שכובשת עוד ועוד שטחים ממה שהיה פעם אבא שלי.
אתר זה נועד לסייע, להקל ולהנגיש חלק מהמידע הרב הנצבר ברשותנו, בין היתר בהסתמך על מידע שהועבר לידינו על ידי ארגון Caregivers Israel ו/או פורסם על ידי רשויות ציבוריות שונות. אין בתוכן לעיל להוות ייעוץ משפטי או אחר, ואין להסתמך על התוכן ללא ייעוץ מתאים. המידע הוא כללי ועלול לא לשקף באופן מלא ו/או עדכני את הרגולציה, התקנון והנהלים הרלוונטיים. החברה תפעל לעדכן את המידע המוצג באתר זה ככל שהעדכונים יובאו לידיעתה.
במידה ומצאת כי התוכן ו/או חלק ממנו אינו מדויק או מטעה, אנא צרו איתנו קשר
