כאב מתפרץ מופיע בלי כל סימן מקדים, ולרוב מתאפיין באפיזודת כאב עזה מאוד הנמשכת זמן קצר: כ- 75% מאלה הסובלים ממחלת הסרטן בשלביה המתקדמים מתלוננים על כאב כרוני, כאשר כ-40-60% מהחולים אשר מקבלים טיפול נגד הכאב, מתלוננים על התקפים של כאב מתפרץ. כאב מתפרץ, או Breakthrough pain (נקרא גם "Flair pain") מופיע לרוב בחולים הסובלים מכאבים כרוניים. מדובר בכאב שמחריף באופן חד וחולף לאחר פרק זמן קצר. צורת ההופעה ומיקום הכאב יהיו לרוב זהים. התופעה של כאבים מתפרצים שכיחה ביותר בקרב חולים במחלת הסרטן, אך מופיעה גם במחלות נוספות, כמו פיברומיאלגיה. מה חשוב שתדעו כדי להתמודד עם המצב? הנה כל התשובות לשאלות החשובות:
אילו סוגים של כאב מתפרץ עשויים לחוות חולים הסובלים מחלת הסרטן?
ישנם מספר סוגים של כאב מתפרץ הקשורים למחלת הסרטן:
כאב הנגרם ע"י גורם משרה (incidental pain) - הכולל התלקחויות כאב הקשורות לתנועה או פעילות פיזית.
כאב אידיופטי / ספונטני – כאב מסיבה לא ידועה שאינו קשור לפעילות מסוימת.
כאב בעקבות הפוגה בהשפעת התרופות - כאב שמתרחש כאשר ההשפעה של תרופה נגד כאבים מתחילה לפוג.
מהן הסיבות להופעת כאב בקרב חולי סרטן?
ישנן סיבות שונות להופעת כאב אצל חולי סרטן. בחלק מהמקרים הכאב נגרם כתוצאה מלחץ של הגידול הסרטני על איברים חיוניים כמו עצבים, עצמות או איברים פנימיים. במקרים אחרים הכאב יכול להיגרם מעצם הטיפול במחלה ולהופיע לאחר טיפולי הקרנות, כימותרפיה או ניתוחים.
חולים נמנעים לעתים מלדווח לצוות המטפל בהם על כאב, מסיבות שונות, ביניהן החשש מלהיות חולה "רע" או "מתלונן", הפחד מהתמכרות לתרופות נגד כאב, חשש מתופעות הלוואי של התרופות, פחד מ"איבוד שליטה" בעקבות הטיפול, או החשש מהופעת עמידות וצורך במינון גבוה יותר בעתיד. חשוב לציין שדיווח על כאב הוא נדבך חשוב בקשר בין החולה והרופא, וכנות בדיווח יכולה לא רק להיטיב עם הטיפול במחלת הסרטן אלא גם למנוע סבל במהלכו.
איך ניתן להתמודד עם הכאב?
מבחינה פיזיולוגית, כאב הוא תוצר של נזק לרקמות שונות בשל מחלה, פציעה או ניתוח הגורמים לתהליך מקומי של דלקת. משככי כאבים וטכניקות אלטרנטיביות משמשים כדי להפחית את תחושת הכאב במערכת העצבים המרכזית (באמצעות שימוש בתרופות מקבוצת האופיואידים ומשככי כאבים שונים, כמו לדוגמה אלה מקבוצת הפארצטמול), לעכב את הייצור של מתווכי כאב (נוגדי דלקת שאינם סטרואידים [NSAIDs]) והתערבות באותות הכאב בחוט השדרה (חומרי הרדמה המוזרקים למעטפת של חוט השדרה).
במקרים רבים, חולים אינם מדווחים לצוות המטפל על הכאב, מסיבות שונות, כמו הפחד מהתמכרות לתרופות השונות, פחד מתופעות הלוואי שלהן, או חשש מפני "איבוד שליטה" בשל הטיפול וצריכת מינון גבוה יותר בהמשך. דיווח על התופעות השונות הנגרמות עקב מחלת הסרטן, בניהן גם כאבים שונים, הוא חלק מרכזי מהקשר בין החולה לרופא, ועל כן חשוב לשמור על שקיפות מלאה. כנות בדיווח תסייע בטיפול במחלה הממאירה והיא אף עשויה למתן את הסבל הכרוך בה.
מהו הטיפול התרופתי בכאב מתפרץ וכיצד נקבע המינון?
הגישה הטיפולית המקובלת כיום היא תוספת לטיפול בכאב הכרוני הבסיסי. מינון טיפוסי מוגדר לרוב כתוספת של 5-15% מהמינון הבסיסי של אופיואידים הניטלים לכאב באופן כרוני . הדרכים המועדפות למתן התרופות הן אוראלית (דרך הפה) או במדבקות עור. במקרים בהם לא ניתן ליטול את התרופה דרך הפה, יש לשקול מתן תרופה באמצעות מדבקה או באופן רקטלי. במקרים אחרים יש לשקול מתן תרופה באופן תוך ורידי או באופן אפידוראלי (חוט השדרה)
העיקרון הבסיסי בטיפול תרופתי נכון נעוץ בהתאמת התרופה לעוצמת הכאב של המטופל, כשבחירת התרופה צריכה להתבסס על עוצמת הכאב כפי שהוערכה על ידי החולה – בסולם של 1-10 (סולם VAS) או שיטות הערכה אחרות:
תרופות לטיפול בכאב חלש עד בינוני
תרופות לטיפול בכאב חלש עד בינוני כוללות תרופות ממשפחת הפיראזולינים ואלה ממשפחת הפרצטמול ותרופות אחרות כוללות נוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAID's).
תרופות לטיפול בכאב חזק
לטיפול בכאב חזק ניתן ליטול תרופות ממשפחת האופיואידים. האבטיפוס בקבוצה זו הוא מורפין, שקיים בכמה סוגי תכשירים, לרבות טבליות בשחרור מהיר, טבליות בשחרור מושהה ואמפולות להזרקה.
כל תרופה ובפרט תרופות נגד כאב, יש ליטול ע"פ מרשם והנחיות הרופא, אשר מוודא כי התרופה המתאימה ביותר למטופל תיבחר ותינטל בצורה האופטימלית. כמו כן, הרופא עשוי להסביר כי בכדי להשיג שליטה טובה בכאב הכרוני מומלץ ליטול את התרופות במרווחים קבועים, אך בהתקף של כאב מתפרץ יש צורך ליטול "מנת הצלה" (מנת SOS) לקבלת סיוע מיידי והקלה על ההתקף.
מהן השיטות האלטרנטיביות לטיפול בכאב?
בכל הנוגע לחשש מנטילת תרופות רבות, קיימים טיפולים אלטרנטיביים שיכולים לסייע במיתון הכאב וגם להביא להפחתה במינון התרופות אותן נוטל החולה.שיטות לא פרמקולוגיות כוללות שימוש בטכניקות ביופידבק, נשימות והרפיה, דמיון מודרך, עיסוי, גירוי תרמי (חום או קור) וגירוי חשמלי (TENS – Trancutaneous Electrical Nerve Stimulation)- לגבי שלושת השיטות האחרונות חשוב להיוועץ ברופא המטפל לפני. בנוסף, חולים רבים בוחרים לנהל "יומן כאב", מעין תיעוד הממפה את הזמנים בהם הכאב מתפרץ והגורמים לו. בעזרת יומן הכאב, ניתן לאתר את הגורמים המעוררים אותו ואף לנסות ולמתן אותם
